הכרעת דין בתיק תת"ע 10662-11-11

כנגד הנאשם הוגש דוח לפיו בתאריך 11.08.11 בשעה 17.15 השתמש בפלאפון במהלך נסיעה, משכפר הנאשם באשמה נקבע התיק להוכחות.

להוכחת כתב האישום העידה התביעה את השוטר רס"ר אלכסנדר בורניאשב, עת1, אשר ערך את הדוח (ת1).

לאחר ששמעתי את עדותו של עד התביעה, ועיינתי במסמך הודעת תשלום הקנס (ת1) שערך במועד האירוע ולאחר ששמעתי את עדותו של הנאשם ועד ההגנה והתרשמתי מהעדויות. שוכנעתי מעבר לספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

עדותו של עד התביעה נסמכה כאמור על מסמך ת1, שערך במועד האירוע ואשר בו מפורטות הנסיבות הרלוונטיות לביצוע העבירה. העד ציין כי בהיותו במשמרת, נוהג בניידת משטרה, בנתיב שלישי מימין, הבחין ברכבו של הנאשם, מונית מסוג מיניבוס, כשהוא נוהג במקביל אליו, בנתיב שני מימין, הנהג אחז בטלפון נייד בהיר מסוג פומית, בידו השמאלית, צמוד לאוזנו השמאלית ששפתיו נעות. העד ציין כי כשהנהג הבחין בעד התביעה, הלה זרק את הטלפון הנייד והשאיר ידו צמודה לאוזנו השמאלית, בנקודה זו סימן העד לנהג לעצור בבטחה. כן ציין העד כי מדובר באור יום, ראות טובה, נשמר קשר עין רצוף עד לעצירת הרכב, העד הוסיף כי היו נוסעים גם במושביים הקדמיים וגם באחוריים וחלונות הרכב שקופיים, העד הסביר לנהג את מהות העבירה.

ע"פ התרשומת, דברי הנהג: "אני לא דיברתי בטלפון, רק החזקתי בדיבורית, יש לי הרבה עדים, אתה נותן לי קנס רק בגלל שאני ערבי, נדבר בבית המשפט עדיף".

העד נחקר על גרסתו זו בחקירה נגדית ואולם גרסתו לא נתערערה, העד הוסיף כי יתכן והרים קולו על הנאשם אולם לא צעק, אך זה היה עקב כך שהנאשם ירד מרכבו והיה באמצע הכביש והוא ביקש ממנו לשוב לרכבו. כן הכחיש העד את הטענה כי זרק הדו"ח לכיוון הנאשם.

מנגד, גרסת הנאשם בעדותו הייתה,  שלא דיבר כלל בטלפון, השוטר צעק עליו, ואיים כי אם ידבר איתו ימסור לו דו"ח נוסף, הנאשם מסר כי הוא לא החזיק דבר, יש לו דיבורית, והוא מכחיש את העבירה.

בחקירה הנגדית, הנאשם מסר כי לא ראה את השוטר לפני שביקש לעצור אותו, והשוטר היה משמאלו ובמקביל, הכחיש העבירה, מסר שיביא פרוט שיחות (ואציין מיד כי לא מסר). טען כי לא החזיק ביד דבר.

כן העיד מטעם הנאשם עד הגנה הנ"ל מסר כי הנהג דיבר עם הנוסעים ולא בטלפון וברכב דיבורית.

בחקירתו הנגדית מסר העד כי הנו חבר של חברי הנאשם, ישב בצידו הימיני של הנהג והנהג לא החזיק טלפון בידו השמאלית וכי בחלק מהזמן העד שוחח עם חבריו מאחור.

כאמור התרשמתי כי השוטר הבחין בביצוע העבירה, השוטר פרט היטב את נסיבות המקרה, השוטר נהג בניידת במקביל לרכב הנאשם ומידו השמאלי כך שיכל להבחין בעבירה, הנאשם אישר כי זיהה את השוטר לראשונה בצד שמאלה ובמקביל אליו, בדיוק כפי שהשוטר ציין.

עד התביעה ציין כי גרסתו הראשונה של הנאשם הינה שהחזיק ביד דיבורית, אכן הנאשם הכחיש את הדברים וטען כי השוטר כלל לא דיבר עימו, במסגרת החקירה הנגדית של עד התביעה טען הנאשם (עמ' 2 ש' 24) כי השוטר לא הקשיב לדבריו, ונדמה כי השוטר הקשיב גם הקשיב ורשם את הדברים מפי הנאשם, ונותן אני אמון בדברי השוטר כי אלו דברי הנאשם וכי אכן החזיק ביד הטלפון כפי שציין השוטר.

איני מקבל את גרסת עד ההגנה, עד ההגנה ישב לצידו הימיני של הנהג, ועד התביעה טען כי החזיק המכשיר צמוד לאוזן שמאל, כן מסר העד כי היה עסוק מידי פעם בשיחה עם היושבים מאחור ויתכן לא ראה את הנהג בזמן השיחה, שכן גם הוא לא מציין כי הבחין בשוטר מצד שמאל של המונית טרם עצירתה על ידי השוטר  - או במילים אחרות לפני ששמט הנאשם את הטלפון.

אחזור ואומר כי העבירה המיוחסת לנאשם הינה שימוש בפלאפון במהלך נסיעה כאשר שימוש הינו מושג רחב מעבר לדיבור או קבלת שיחה, ומעדיף אני את עדותו של השוטר כעדות אמינה על פני עדותו של הנאשם ועד ההגנה.

בעדות תביעה יחידה עסקינן, מודע אני לעובדה כי בבואו של ביהמ"ש להכריע הדין על פי עדות יחידה שומא עליו לשקול עדות זו ב"שבע עיניים" הרבה מעבר לזהירות הרגילה לה נדרש ביהמ"ש בדרך כלל ולאחר שעשיתי כן ונוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי אדניה של עדות זו מוצקים דיים להוות בסיס איתן להרשעה. (על הרשעה על פי עדות יחידה ראה ע"פ דב צסיס נ' מ"י לא 3 735).

בנסיבות אלה אני מעדיף את גרסתו של עד התביעה על פני גרסת הנאשם ולפיכך, אני מוצא את הנאשם אשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום ומרשיע אותו בהתאם.

ניתנה היום, כ"ח  אדר תשע"ב, 22 מרץ 2012, במעמד הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: